מדריך לחיפוש משקיעים מוסדיים ליזמות

בפני בעלי סטארט-אפים שזקוקים להון על-מנת להתפתח עומדות מספר אפשרויות: קרנות הון סיכון, חממות טכנולוגיות, משקיע פרטי (ובפרט אותם “אנג’לים” בעלי מגע הזהב), מימון המונים – ועוד אופציה היא משקיעים מוסדיים, גם אם בשנים האחרונות היקף ההשקעות שלהם בהיי-טק הישראלי נמוך יחסית.

מהם משקיעים מוסדיים?          

משקיע מוסדי הוא גוף גדול שבהתאם מנהל סכומי כסף משמעותיים במיוחד.

ברוב המקרים מדובר בכסף של אחרים – כך למשל קרנות פנסיה מהוות משקיע מוסדי רב עוצמה, שכן כבר ב-2011 נאמד היקף הכספים שהן ניהלו בקרוב ל-530 מיליארד ש”ח, כשכמובן מדובר בכספים של כלל הציבור בישראל שחוסך לקראת הגיל השלישי. דוגמה נוספת היא קרנות נאמנות: נכון לסוף 2015 היו בארץ 6 קרנות נאמנות שכל אחת מהן ניהלה למעלה מ-20 מיליארד ש”ח מכספי הציבור שחיפש אפיק השקעה משתלם.

גם חברות הביטוח מהוות משקיע מוסדי מרכזי וכך גם הבנקים וקופות הגמל. מאחר שכל אחד מהמוסדיים מחזיק בידיו סכומי כסף אדירים הרי שהשפעתם על עולם ההשקעות בישראל גדולה מאוד ולא בכדי יש הטוענים כי הרחבת היקף ההשקעות של המוסדיים בהיי-טק הישראלי הינה אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה.

מדוע ישנה רתיעה של המוסדיים להשקיע בהיי–טק ובסטארט–אפים?

לאחר שווייז נמכרה לגוגל תמורת כמיליארד דולר, עסקה שלא רק הפכה את בעליה לאנשים אמידים אלא גם הניבה רווחים נאים מאוד לכל מי שהשקיע במיזם שכולנו נהנים ממנו, צצה ועלתה השאלה מדוע המוסדיים נרתעים מלהשקיע בסטארט-אפים – למרות הפוטנציאל העצום הטמון בהם.

התשובה המקובלת: הגופים המוסדיים הינם שמרנים יחסית, והזיכרון של התנפצות בועת ההיי-טק בראשית המאה עדיין צרוב בהם, כך שגם לאחר הצלחות מרשימות של סטארט-אפים ישראלים וגם אם כיום ישנם כלים טובים יותר כדי לבחון לאילו מיזמים טכנולוגיים יש פוטנציאל של ממש להחזיר את ההשקעה ובנוסף להניב תשואות יפות מאוד, עדיין אותם משקיעים “כבדים” מתנהלים בכבדות.

למה כדאי לבעלי סטארט–אפים להתאמץ למען השקעות ממוסדיים?

גיוס כספים הוא תהליך מורכב עבור כל סטארט-אפ, ובאופן טבעי בעלי המיזמים בתחום הטכנולוגיה מעדיפים לחפש הון במקומות שבהם ישנו סיכוי טוב יותר למצוא אותו – כאמור חממה טכנולוגית, אנג’ל וקרן הון סיכון.

יחד עם זאת כדאי בכל זאת להתאמץ ולחפש גם משקיעים מוסדיים (ואגב, גם לקרנות הון סיכון כדאי לשכנע מוסדיים להשקיע בהן) ולא רק בגלל שמדובר במקור לסכומי כסף גבוהים מאוד.

עפ”י מחקר שנערך בישראל כבר בתחילת המאה, כשההיי-טק במובנים רבים היה עדיין בחיתוליו, להשקעה של הגופים המוסדיים ישנה תועלת חשובה מבחינת איכות הניהול ובהתאם גם ההתפתחות של הסטארט-אפ: המחקר בחן כ-1700 חברות בתחילת הדרך, כשמתוכן שליש נשלטו אך ורק ע”י מוסדיים, עוד מחצית הייתה בשליטת משקיע פרטי כזה או אחר וכ-17% היו בשליטה מעורבת (הן פרטיים והן מוסדיים).

התוצאות: חברה בשליטה מעורבת נהנתה מסיכוי טוב יותר בהרבה להגיע להצלחה (מוצר עובד שנהנה מביקוש של ממש) ביחס לחברות בשליטה פרטית בלבד (68% יותר) וכן ביחס לחברות בשליטת מוסדיים בלבד (81% יותר!).

מה ההבדל בין משקיע מוסדי גמיש למוגבל?

ישנם שני סוגים של משקיעים מוסדיים – גמישים ומוגבלים.

משקיע מוסדי מוגבל הוא כזה שמתנהל על סמך מדיניות קשיחה יחסית שלא מאפשרת לו חופש פעולה רחב. דוגמה לכך היא קרנות נאמנות שמחויבות לתמהיל השקעות מסוים ואינן יכולות לפעול שלא עפ”י ההבטחות למשקיעים בהן.

משקיע מוסדי גמיש נהנה מחופש פעולה רחב יותר. כך לדוגמה הן קרנות הפנסיה והן קופות הגמל נחשבות למשקיע גמיש. המשקיעים בגופים אלה לא יכולים למשוך את כספם בכל רגע שירצו, ובהתאם מתאפשרת מדיניות ההשקעה שמתאימה עצמה טוב יותר לשינויים במשק.

באופן טבעי למי שנמצא בעיצומו של תהליך גיוס כספים למיזם כדאי יותר לפנות למוסדיים מהסוג השני, הגמיש.